פסק-דין בתיק ת"ק 1578/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים וזאת במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבע ע"ס 16,964 ש"ח, 4,470 ש"ח עבור נזקים בגין תשלומי הוצאות ששולמו למומחים, 9,224 ש"ח בגין רשלנות הנתבע בהגשת ערעור ובאי הגשת ערעור בזמן ו- 3,000 ש"ח בגין פיצוי עבור עוגמת נפש.

התובע טען בכתב תביעתו כי ביום 19/5/99 ניתן פסק דין לטובתו במסגרת ת.א. 27116/95 וכי הנתבע התרשל בעת שלא תבע החזר הוצאות רפואיות בסך כולל של 4,740 ש"ח במסגרת אותה תביעה וזאת כאשר היו בידי הנתבע קבלות אודות כך. בסעיף 7 בכתב התביעה נטען כי הנתבע הודיע לו כי אכן מדובר בטעות  והוא ידרוש את הוצאות המומחים. התובע הוסיף וטען כי בעת שפנה לנתבע מספר חודשים לאחר מכן הודיע לו הנתבע כי בקשתו נדחתה. בסעיף 11 בכתב התביעה נטען כי ביום 6/1/03 הגיע בדואר לתובע מלשכת ההוצאה לפועל דרישה לשלם סך של 9,224 ש"ח ולאחר בירור התברר לו כי מדובר בפסק דין בהמשך לערעור שהוגש על ידי הנתבע ללא ידיעתו וכי הערעור נדחה מאחר והערעור הוגש באיחור ולא הוגשה בקשה להארכת המועד לצורך הגשת הערעור.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי בית המשפט אשר דן בתביעתו של התובע קבע כי התובע ישא בשכר טרחתם של המומחים וכן טען כי בעת שהמומחה מטעם התובע נחקר על חוות דעתו העיד כי התובע הציג בפניו מצג שווא לגבי פגיעותיו בתאונה ולפיכך הוא חוזר בו מקביעותו לנכות של 25% וקבע לתובע נכות כוללת של 10% מתוכה רק 5% בגין התאונה.

הנתבע הוסיף וטען כי במסגרת סיכומיו הוא ביקש לחייב את הנתבעים בהוצאות התובע כמקובל וכנהוג. בסעיף 8 בכתב ההגנה נטען כי מן הראוי היה לדחות את תביעת התובע לאור שקריו בעדותו אך נפסק לו פיצוי מעל 110,000 ש"ח.

הנתבע הוסיף וטען כי לבקשת התובע הוכנה בקשה לתיקון טעות סופר אשר הוגשה 4 ימים לאחר מתן פסק הדין אך בית המשפט לא נעתר לבקשה וכן בהמשך לבקשת התובע הוגש ערעור על פסק הדין אשר כלל את נושא ההוצאות, ערעור שהוגש לדרישת התובע ובניגוד להמלצת הנתבע.

הנתבע טען בנוסף כי התובע קיבל הודעה על כך ואף שילם עבור האגרה והמציא ערבות בנקאית אך טרם שילם שכר טרחת עו"ד.

בסעיף 15 בכתב ההגנה נטען כי בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערעור והוסיף וטען כי פעל בהתאם לדין ולפסיקה.

הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה כי הנתבעים הגישו ערעור כנגד התובע אך לבקשת הנתבע הם משכו את ערעורם ללא צו להוצאות.

הנתבע טען בסעיף 22 בכתב הגנתו כי במסגרת תביעה אחרת אשר הוגשה על ידו עבור התובע, לא שולמו לנתבע שכר טרחת עו"ד ועל כן מוגשת תביעה שכנגד כנגד התובע. 

הנתבע הגיש תביעה שכנגד ע"ס 9,880 ש"ח כאשר נטען כי סוכם לשלם 5,000 ש"ח + מע"מ וכן 13% + מע"מ מכל פיצוי נוסף שיתקבל עבור הגשת ערעור.

בנוסף לכך הנתבע טען בתביעה שכנגד כי לבקשת התובע הוכנה תביעה בתיק אחר והתביעה הוגשה לבית המשפט אך לאחר מכן התובע ביקש מהנתבע להפסיק את הטיפול בתביעה ועל כך הנתבע תובע מהתובע סך של 550 ש"ח בגין החזר אגרה ששולמה וכן 1,500 ש"ח + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד.

התובע הגיש כתב הגנה שכנגד ובו טען כי מעולם לא התחייב לשלם 5,000 ש"ח עבור שכר טרחה במסגרת הערעור וכי לא הגיוני שישלם שכר טרחה כאשר הנתבע הוא זה אשר התרשל ובמיוחד כאשר נקבע כי הערעור הוגש באיחור וכאשר התובע חוייב לשלם לצד השני סך של 6,000 ש"ח במסגרת הערעור שנדחה. בהתייחס לתביעה הנוספת נטען כי הנתבע שכח להגיש את התביעה וכי התביעה הוגשה מספר שנים באיחור וכן טען כי הוא שילם לנתבע את האגרה במזומן.

התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון הנ"ל התובע חזר על טענותיו אשר פורטו בהרחבה בכתבי הטענות אשר הוגשו על ידו.

הנתבע חזר אף הוא על טענותיו אשר פורטו בכתבי הטענות אשר הוגשו על ידו וטען בהתייחס לערעור כי היה ויכוח משפטי אצל השופטת בנוגע לשאלה ממתי סופרים את המועד לצורך הגשת ערעור, ממועד מתן פסק הדין או ממועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר.

הנתבע טען בכתבי טענותיו כי היה על התובע לשלם לו סך של 5,000 ש"ח + מע"מ בגין שכר טרחה עבור הכנת הערעור אשר הוגש לבקשת התובע ובניגוד לעצת הנתבע וכן היה על תובע לשלם לנתבע סך של 1,500 ש"ח + מע"מ וכן 550 ש"ח עבור אגרה במסגרת תביעה נפרדת.

הנתבע טען כי הוא שילם את האגרה במזומן אך מאחר ומדובר בטענת פרעתי כאשר נטל ההוכחה מוטל על הנתבע כאשר בפני בית משפט זה גירסה סותרת הנני קובע כי התובע חייב לשלם לנתבע סך של 550 ש"ח עבור החזר האגרה במסגרת התביעה הנוספת.

כאמור לעיל, הנתבע תובע בנוסף 1,500 ש"ח + מע"מ עבור הכנת כתב תביעה נפרד וכן תובע סך של 5,000 ש"ח + מע"מ עבור שכר טרחת עו"ד בגין הגשת הערעור. התובע מכחיש זאת אך מצד שני בפנינו גירסת הנתבע וכן אין כל מחלוקת כי כתבי הטענות הנ"ל אכן הוכנו והוגשו על ידי הנתבע ועל כן יש לפסוק לחובת התובע שכר טרחת עו"ד לטובת הנתבע אך אין בפני בית משפט זה ראיות אשר מבססות את הסכומים אשר נתבעו על ידי הנתבע בתביעתו שכנגד בפועל. 

במישור תביעת התובע כנגד הנתבע נטען על ידי התובע כי הנתבע התרשל בעת שהנתבע לא דרש הוצאות ספציפיות עבור המומחים. התובע טען לענין זה כי הוא אכן ביקש "הוצאות" בסיכומיו אך אין בסיכומיו התייחסות מפורשת לכך.  יחד עם זאת לא ברור עד כמה בית המשפט היה מחייב את הצד השני בהוצאות חוות הדעת מטעם התובע כאשר עלה מהדיון כי מדובר בחוות דעת שקרית אשר הוכנה בעקבות מצג שווא ושקרי של התובע ועל כן ובנסיבות הענין, לא היה בית משפט זה מאשר הוצאות מומחה בנסיבות הנ"ל אף אם הבקשה היתה מועלית בצורה מפורשת.

נותרים אנו עם טענות התובע אודות התרלשות הנתבע בכך שלא הגיש את ערעורו במועד. הנתבע טען כי בניגוד לעצתו הוגש הערעור אך אין בפני בית משפט זה ראיות נוספות אשר תומכות בכך ועל כן אין בית משפט זה מקבל את הטענה הנ"ל.